The Israel Camerata Jerusalem

You are here

"מולטו א ויוואצ'ה"

העונה ה–30 של קאמרטה נחתמה בקונצרט עשיר שביטא את התזמורת במיטבה
מאת: 
חגי חיטרון
הארץ-גלריה
6/7/2014

"מהר מאוד ושופע חיים", איפיין בטהובן את פרק האלגרו החותם את הסימפוניה הראשונה שלו, לאמור: "אלגרו מולטו א ויוואצ'ה". פרק זה, שכולו שרוי עדיין בעולמו של בטהובן המוקדם, כלומר בתקופה הקלאסית (הסימפוניה בוצעה בראשונה ב–1800), חתם הפעם גם את העונה (ה–30) של תזמורת קאמרטה, בניצוחו של מנהלה אבנר בירון. קאמרטה היא תזמורת מפונקת בשבחים וזוכה לסיקור מרובה. לא רק בגלל רמת נגינתה אלא גם בשל תוכניותיה המעניינות.

התוכנית הפעם כמו סימלה זאת: עם הקונצ'רטו מס' 2 לכינור של פרוקופייב, בנגינתו של איתמר זורמן, שיודע להפיק מהגוארנרי שברשותו פינוק לאוזניים, למן הפראזה הראשונה בקונצ'רטו ועד הפרק האחרון הסוער, שאולי מותר וכדאי לנגן אותו פעמיים — בפעם השנייה כהדרן עשיר ומספק במיוחד; עם בטהובן הנ"ל, שכוחו כאן עדיין עתיר שעשוע ונעדר פאתוס, והיצירה הזאת שלו מדגימה את קאמרטה במיטבה, כמו שסימפוניות של היידן יודעות לעשות; וביניהם קטעים מתוך מוזיקת ליווי מאת מת'יו לוק (מעין סוויטה שקטעיה תיפקדו בשעתם כנעימות ביניים) להצגת "הסערה" של שייקספיר בלונדון במאה ה–17. השלישייה הזאת צלחה עד כדי כך שבמבט אוזן לאחור נתפסת היצירה שפתחה את הקונצרט, הקונצ'רטו הקצרצר המכונה "סערה בים", של ויוואלדי, כלא יותר מאשר "חימום אוזניים".