נעים מאוד להכיר

סרנדת "קרן הדואר" אינה יצירה נשגבת, ואולי אינה ראויה לתווית "חובה להכיר". מה לגבי "נעים להכיר"? בהחלט. נעים מאוד אפילו. עוד יש לומר כי בספירת מלאי גולמית (ובמקרה של הח"מ, לפי פגישה ראשונה עם היצירה), רק שלושה או ארבעה מתוך פרקיה נשמעים כמייצגים את מוצרט הנערץ - ובראשם פרק "אנדנטינו" שמפר את אווירת השעשוע הרעשנית. הביצוע, לאורך כל שבעת הפרקים, היה מצוין.

המיסה בדו-מג'ור של בטהובן היא אופרה אחרת, מבחינת הפופולאריות: זו יצירה מוכרת למדי, מזדמרת, תופסת. נקודת התורפה היחסית בה היא אורכה - כמעט שעה: דומה, וקביעה זו ודאי שנויה במחלוקת, שמידת המתח, העניין ויפי ההמצאות אינו מצטייר כקו עולה, במיסה זו של בטהובן, אלא דווקא להפך. מכאן תחושת הארכנות הנלווית לאורך. הביצוע היה מצוין, ערב, ומענג הודות למנצח ולצוות: הזמרים הסולנים דניאלה לוגסי, נעמה גולדמן, איתן דרורי ונח בריגר, המקהלה ע"ש ברתיני והתזמורת. קונצרט מפנק אוזניים.

אינטרמצו לא-מוסיקלי באירוע היה טקס פרידה קצר משלושה קשתנים חברי "קאמרטה" שהגיעו לפרק גמלאות. שלושתם בני העלייה החדשה מרוסיה, לרבות הקונצרטמייסטר הוותיק ארנולד קוביליאנסקי. המנצח אבנר נשא דברי פרידה מלבבים מנגנים אלה והזכיר עובדה: הווי הקונצרטים בישראל התעשר מאוד, בכמות ובאיכות, מכוח המוסיקאים המצוינים הרבים שהביאה העלייה מרוסיה (במקרה של קאמרטה, הם רוב מכריע בקבוצת כלי הקשת). על רקע זה יש להצטער ולתמוה על כך ששיעורם של באי העלייה החדשה בקהל הקונצרטים בישראל נמוך - ולהערכתי, במידה ניכרת מאוד - משיעור המוסיקאים עולי רוסיה המועסקים בתזמורות.