שאפו לתזמורת

תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים פתחה בסוף השבוע את עונת הקונצרטים החדשה בנגינת "אלגיה" מאת מרדכי סתר. מכון המוסיקה הישראלית הכריז על שנת 2012 כ"שנת סתר", ובהמשך השנה יבוצעו יצירות רבות של המלחין הישראלי הגדול (1994-1916). ואולם הבחירה דווקא ב"אלגיה" (שיר אבל) מעוררת מחשבות על מצב המוסיקה הקלאסית לנוכח הקיץ הלא פשוט שעבר על חיי המוסיקה בארץ....

המנה העיקרית הוגשה מייד אחר כך: מחזור השירים "לילות קיץ" מאת ברליוז. הזמרת האורחת, פרנציסקה גוטוולד הגרמנייה, הגישה ברליוז רענן, דל שומן ושנה מאוד מהברליוז ה"רגיל", זה הדרמטי והרומנטי. לגוטוולד קול יפיפה, יציב מאוד ונקי כמעט לגמרי מעודפי ויבראטו, אך כל היופי הזה בא לעיתים על חשבון האירוניה הדקה והרגש הטראגי שמאפיינים כל כך את ברליוז.  התזמורת, בניצוחו הקולח והנבון של אבנר בירון, נשמעה מצויין.  ציון מיוחד לשבח מגיע לחטיבת כלי הנשיפה, שנשארה לבדה על הבמה לנגינת היצירה האחרונה, הקינוח: ה"גראן פרטיטה" מאת מוצרט לתריסר כלי נשיפה וקונטרבאס בודד.  זה חתיכת קינוח. חמישים דקות של שיחה ערה בין הכלים, הלצות, רצינות תהומית, גניחות, ובלב ביצירה: אדאג'ו מלא קסם וערגה. זו הייתה הוכחה נוספת לעליונותם של נשפני תזמורת קאמרטה שהגישו ביצוע שוטף, ער לכל ניואנס ומוסיקלי מתחילתו ועד סופו. שאפו.